146 | אילון שמיר גורדון זיהה בין צלם אלוהים לבין הרצון העליון . כאשר אין סכסוך בין הרצונות, כאשר החשקים והרצונות הנמוכים אינם משתלטים, נוצרת בנפש אחדות של רצון עליון . הנפש פועלת בכיוון אחד של צמיחה, של גדילה, של התפתחות והתעשרות הנפש כלפי אלוהים . משום שבאופן טבעי הנפש חותרת למה שטוב לה . מתוך טבעה היא רוצה לגדול, להתחזק . ואין כאן סתירה לנתינה לזולת, לאחריות ולשפיעה כלפי הזולת . כך זה למשל, בנושא האכילה : כשאדם נתון לתאוות האכילה הוא אוכל עוד ועוד . וסובל מתחושה של שובע יתר ומההשמנה הבלתי-נמנעת . כך הוא משועבד למשהו גדול ממנו . אם תשאלו אותו בזמן האכילה, בזמן שהוא מושיט את היד לחתיכת עוגה נוספת, יענה שהוא עושה מה שהוא רוצה . כלומר, הוא חופשי לכאורה . פועל לפי הרצון . אבל אם תשאלוהו שעתיים לאחר הארוחה, האם באמת רצה בכך ? האם טובה לו הנפיחות בבטן, או תחושת שובע-היתר, או העלייה במשקל ? אז, כשדעתו מיושבת עליו, הוא עשוי להודות שבעצם לא רצה באותה עוגה . שהיה רוצה לוותר עליה, כדי לרזות . או שהיה רוצה להיות משוחרר מהשעבוד לתאוות האכילה . הנה סתירה ברצון, סכסוך בין הספירות העליונות לתחתונות ....
To the book