נוכח המוות

106 | אילון שמיר החולים בצפת שם שהה ארבעה חודשים . לאחר מכן אספו אנשי דגניה כסף ושלחו אותו לרופא מומחה בווינה . הבדיקה העלתה שאין תקווה : הסרטן חוסם לחלוטין את מעבר המזון . ניסו להסתיר ממנו את הידיעה אבל הוא הבין את מצבו וקיבל את עובדת מותו הקרב בשקט ובפשטות . בחודש האחרון לחייו חזר לדגניה . ימיו האחרונים הותירו רושם חזק על הסובבים אותו . מספרת מרים זינגר מדגניה : כשפגשתי אותו בדגניה נשא כבר את חליו, אשר ימות בו . הסרטן כרסם את גופו ובסוף דרכו, סוף התאמצותו לחיות חיים טבעיים, ניסהו גורלו בנסיונות, שגרמו למכאובי נפש לא פחות מייסורי גוף . בשבועותיו האחרונים זקוק היה להזנה מלאכותית, וסבל מזה 126 יסורים נפשיים גדולים מאד . לדבריה מוסיף יוסף אהרונוביץ' : במשך רוב ימי מחלתו היה ער לכל שאלות החיים . כותב מכתבים לחבריו בעניינים כלליים שונים, מתעניין בכל ושואל על הכול [ . . . ] אל המוות התייחס בשקט גמור, לא סבל את הפנים העצובים של אלה שבאו לבקרו, השתדל להסב דעתם לענייני החיים ושאל וחקר על עניינים אלה . [ לדבריו ] , "המוות הוא חזיון טבעי וצריך להתיחס אליו כאל חזיון טבעי . " [ . . . ] בימיו הכי א...  To the book