|
|
[ 334 ] ק ו לנו ע עם מ בטא שהוא משתמש בביוגרפיה כביקורת על הוליווד ניכרת בדברים שאמר על נוקשה מעט : "באמת רציתי ליצור סרטים על עניינים של יום-יום ולהציג אותם באופן שבני אדם יוכלו להעריך אותם . אני מניח שמה שאני לא אוהב בהוליווד הוא האופן שבו היא פוסלת את חייך אתה" ( 8 . Skyler 1994, p ) . אני כבר לא שונא את לאס וגאס נפתח בווידוי של זאהדי מול המצלמה, בדמותו הקולנועית הייחודית, שהמבקר תיאר, ובדין : "מפגש של חקרנות פילוסופית שאינה יודעת רוויה ושל גיבוב מלל חרדתי מהפנט" ( Rooney 1994 ) . הוא מדבר בעצבנות מרובה על רצונו להוכיח את קיומו של האלוהים על ידי יציאה למסע לא מתוכנן ולא כתוב ללאס וגאס — מסע שהוריו נהגו לקחתו אליו בצעירותו, שהוא תיעב . מה שמתרחש לאחר מכן הוא מסע של שלושה ימים מלוס אנג'לס ללאס וגאס ערב חג המולד, עם ג'ורג' / עלי, אביו בן ה- 62 שהתגרש ונישא מחדש, אחיו למחצה בן ה- 15 אמין ושלושה אנשי צוות . הוא מקווה שהמסע יוכיח את אמונתו, לא רק על ידי הפקת סרט מרתק, אלא גם בשיקום יחסיו עם אביו ואחיו האמיתיים . כמו קולנוענים רבים עם מבטא, גם זאהדי הרגיש רגשות אשמה ואמביוולנטיות עמוקים בנ...
To the book |
|
|