|
|
[ 221 ] כ רונ ו ט ופים ש ל מו ל ד ת מ דומי ינת קבוצת נשים חזקות וילדים נחושים, בהם נערה חכמה אחת, זינה שמה, שהוא יוצר איתה קשר עמוק . החיים משתלשלים על הרקע המרהיב של רכסי ההרים, המצולמים באהבה גדולה בשעת בוקר מוקדמת או בשעת ערב מאוחרת כדי לשוות להם זוהר חמים . ביום אפלולי ומעונן אחד נשמע קולה של זקנה שרה שיר ערש בכורדית, והדיו נשמעים בין ההרים ואורגים זה בזה את הנוף הכורדי והשפה הכורדית . ברצף עשיר מן הבחינה האתנוגרפית, נשים, גברים וילדים גוזזים את הצאן, טווים צמר, אופים לחם, אוספים עצים למדורות, שואבים מים, בונים קירות ולומדים לקרוא ולכתוב את השפה הכורדית האסורה . מדי פעם בפעם נשמעים מעבר להרים קולות ירי, או שמטוסי קרב טסים מעל ומפריעים את השלווה הפסטורלית . הם מזכירים לכורדים את סיבת עקירתם . הקצב האיטי והשוטים הארוכים של מחנות הפליטים הללו, המשלבים את הדמויות בנוף הטבעי שלהן ובשגרת ימיהן, וכן המשחק והדיאלוג חסרי היומרות ( רובם שחקנים חובבים ) , משחזרים את מבנה הרגש של הכורדים ואת קצב החיים הכפריים והנוודיים למחצה שלהם . הקהל אולי לא יגלה אורך רוח לקצב של הסרט, אך כאן, בשגרת היום-יו...
To the book |
|
|