תצוגה קולקטיבית ופסטיבלים של גולים

[ 122 ] ק ו לנו ע עם מ בטא נוסטלגיים של הצופים מ"הימים הטובים ההם" בבית, ושל ההתנסויות הראשונות של הסרטים הללו שם — אגב כך הועמקה שליטת הבית בהם . אך אתרי ההקרנות לא התקיימו זמן רב . המקרינים ירדו בתוך זמן קצר מנכסיהם בשל אי-יכולתם להתמודד עם קלטות הווידאו הזולות של הסרטים או עם הטלוויזיה הצומחת בגולה . זאת ועוד, המאגר של הסרטים הללו לא היה אין-סופי . הפקתם נעצרה לאחר פרוץ המהפכה . ולבסוף, ככל שהתמשכה הגלות והתמשכה, איבדו הסרטים הללו את הרלוונטיות שלהם בעיני קהל 21 שנטמע עם הזמן בתרבות הסובבת אותו . במשך כמעט עשור הרתיעה האיבה ההדדית בין ממשלות ארצות הברית לאיראן את הקרנת הסרטים שנוצרו לאחר המהפכה בארצות הברית . כך קרה שהקולנוע האיראני נותר במידה רבה לא מוכר כאן [ ארצות הברית ] , אף על פי שיותר ויותר סרטים איראניים החלו להופיע בפסטיבלים 22 המצב הזה השתנה בין-לאומיים לקולנוע, והם התקבלו במלוא הכבוד . בשנות השמונים המאוחרות בזכות כמה גורמים וכמה סיבות . פסטיבל חשוב UCLA-ב הקרין ב- 1990 הרבה סרטים פוסט-מהפכניים ( 18 סרטים עלילתיים ולא מעט סרטים קצרים ) , והדבר היה לאירוע מכונן 23 גולים אח...  To the book