הגישה הסגנונית

[ 39 ] מיק ו ם הקול נוע ע ם המב ט א ראה טאג'ירי ( Tajiri ) , צ'רלס ברנט, כריסטין צ'וי, גריגורי נאווה ( Nava ) , היילה גרימה וג'ולי דאש נדחקים לא פעם לשוליים כקולנוענים בני העולם השלישי, הקולנוע השלישי, זהותנים וכקולנוענים אתנים, שאינם מסוגלים לדבר כראוי לקהלים מהזרם המרכזי . באמצעות מימון, תוכניות פסטיבלים ואסטרטגיות שיווק הקולנוענים הללו מקבלים לעיתים קרובות עידוד לעסוק ב"יצירת קולנוע של הצלה", היינו סרטים שנועדו לשמר ולשחזר מורשת תרבותית ואתנית . יוצרים גולים אחרים, דוגמת יונס מקאס, מונה חטום, שנטל אקרמן, טרין ט' מין-הא, אייזק ג'וליאן ( Julien ) ושירין נשאט ( Neshat ) ממוקמים בקטגוריית האוונגרד, ואחרים, כמו אנייס ורדה ( Varda ) וכריס מרקר ( Marker ) נחשבים לבלתי ניתנים להגדרה . הגישות הממיינות הללו חשובות למיצוב סרטים לצורכי הבנה או הפצה, עם זאת הן משמשות גם להגדרת יתר ומגבילות את המשמעות הפוטנציאלית של הסרטים . התוצאות השליליות של המצב חמורות ביותר בנוגע לסרטים עם מבטא, שכן הגישות הממיינות אינן מבנים ניטרליים מטבען . הן "מבנים אידאולוגיים" המתחפשים לקטגוריות ניטרליות ( 5 . Altman 19...  To the book