פרק שמיני: עיכוב הקולנוע

] 132 [ מ ו ו ת 4 2 פ ע מ י ם ב ש נ י י ה גם הפיתוי לנתק סיקוונס יוצא דופן מן המסגרת העלילתית שלו . מחווה כזאת מתייחסת בביטול לעלילה ולהקשר ומחברת את אהבתו של הסינֵפיל לסרטים הוליוודיים לקולנוע הנגד של האוונגרד . כשהתאהבתי לראשונה בקולנוע של דאגלס סירק ( Sirk ) ראיתי את סרטיו מבעד לעדשת מחברות הקולנוע : הערכתי את המיזנסצנה שלו, את השליטה שלו בשפה הקולנועית, אבל אל סיפוריו התייחסתי בביטול — חשבתי שהם "זבליים" . הביקורת של ז'אק רנסייר ( Rancière ) על הפרק "שליט היקום" ב היסטוריות של הקולנוע של גודאר יכולה לתקן את הגישה הזאת . רנסייר מצטט את דברי הקילוסים, המפורסמים כיום, שגודאר מרעיף על היצ'קוק : כבר שכחנו למה ג'ואן פונטיין רוכנת מקצה הצוק ומה בדיוק ג'ואל מֶקרי היה אמור לעשות בהולנד . אנחנו לא זוכרים למה מונטגומרי קליפט שמר על שתיקה נצחית או למה ג'נט לי עוצרת ב"מוטל בייטס" או למה תרזה רייט עדיין מאוהבת בדוד צ'רלי . שכחנו למה הנרי פונדה לא לגמרי אשם ולמה בדיוק הממשל האמריקאי העסיק את אינגריד ברגמן . אבל אנחנו זוכרים ארנק . אבל אנחנו זוכרים אוטובוס במדבר . אבל אנחנו זוכרים כוס חלב, כנפיים ...  To the book