פרק שביעי: עבאס קיארוסטמי: קולנוע האי־ודאות, קולנוע ההתעכבות

] 114 [ מ ו ו ת 4 2 פ ע מ י ם ב ש נ י י ה והתמונה דועכת עד מסך שחור . "אתה מודע לכך שאין שם כלום", אומר קיארוסטמי . "אבל החיים נולדים מן האור . כאן הקולנוע והחיים מתמזגים זה בזה . כי גם הקולנוע הוא אור ותו לא [ . . . ] . הצופה נאלץ להתמודד עם 1 אחרי המסך השחור, אשר מייצגהאי-קיום הזה, שבעיניי מייצר מוות סמלי" . את סופם של החיים, של העלילה ושל הקולנוע, מגיעה מעין אחרית דבר קצרה וחותרת תחת סופיות הסוף הזה . הדימוי המגורען, המצולם בווידאו, מראה את הנוף שלבש ירוק דָשֵׁן ואביבי . צוות הצילום בפעולה ; הומאיון ארשדי, שמגלם את מר באדי, מצית סיגריה ; החיילים נחים בצד הדרך . בעוד תמת המוות תובעת סיום, סוף בנוסח היצ'קוק, קיארוסטמי חותם את סרטו דווקא ברוח רוסליני ו מסע לאיטליה , שבו אחרי הסוף הפורמלי הסרט רומז כי החיים נמשכים . אולם בפסקול המלווה את הסיקוונס מתנגן "סנט ג'יימס אינפרמרי" של לואי ארמסטרונג . השיר מספר, בשני בתים, על גבר שמוצא את אהובתו שרועה בחדר המתים ללא רוח חיים ואז רואה בדמיונו את מותו שלו . אמנם הסיקוונס חותר תחת סוף "דחף המוות", אבל הוא מכיר במעשה ההפקה של הסרט . ואז קיארוסטמי מ...  To the book