טעמו של המוחלט: הבניות קולנועיות

] 160 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י קונקרטית בלבד — עצימה ככל שתהיה . אלא שהסרט מבצע ברגע זה ממש מהלך מפתיע . בחלק מן השוטים המצלמה עולה מעלה וכך מצלמת סדרה של שוטים 26 המציגים את האוהבים לא מן הזוויות הקרובות מרוחקים ( Long shots ) , המעוררות הזדהות, מתמקדות בכאבם וממקדות את תשומת לבו של הצופה בהם ; לא בצערם הפרטי ובסיפור המתגלם בקונקרטיות של הווייתם אלא להפך : מזוויות שכמו מתרחקות מהם, מקטינות אותם וכמו מטביעות אותם במרחב עצום מהם . למעשה ברגעים אלה המצלמה מתנערת מהם : כאבו של הצופה נותר, אבל הקולנוע קורא לו להינתק מן הדמויות הספציפיות ומן הסיפור הספציפי . הכאב למעשה מתנער מן הקונקרטיות שעוררה אותו . ועוד : חלק מן הצילומים נעשה מזווית גבוהה, מנקודת מבט שכמו חודרת את ענפי עץ הצאלון הפורחים באדום לוהב, שמתחתיהם שוכב המת . נקודת מבט שכזו בדרך כלל מזוהה עם נקודת מבט על-אנושית, טרנסצנדנטית, שכבר קושרה להתנערות מן הסיפור הקונקרטי שעורר את הכאב, אבל בצילום זה מתווסף עליה אלמנט חשוב : יופי עז, חי מאוד של העץ הפורח ושל פרחיו האדומים הנעים ברוח ונושרים לאטם . הכאב אינו רק מנותק מן הקונקרטי : הוא נעש...  To the book