|
|
] 148 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י בטקסט יסוד של אמנויות המופע, נאטיה-שאסטרה ( Nāṭyaśāstra ) , הנמנה עם ספרות ההדרכה ומתוארך למאות הראשונות לספירה, כרך מחברו בהארטה את החוויה האסתטית העילאית במעבר בין שני סוגי רגש . רגש גולמי, בהאווה, ורגש צרוף או מזוכך, ראסה . כיאה לספרות ההדרכה, מדובר ברשימה מפורטת הכוללת לרוב שבע בהאוות עיקריות ושבע ראסות שעשויות לנבוע מהן . בכולן מודגש ההיבט הקונקרטי — כלומר, עצם העובדה שהבהאווה הונעה בידי התרחשות ספציפית שהצופה חווה . לעומת זאת, הראסה היא רגש צרוף, מעודן, שכבר אינו קשור לממד הקונקרטי של הבהאווה . לדוגמה, אפשר לחוש ברגש האהבה בין דמויות על הבד כהיבט "בהאווי", אך ההיבט הראסי מתייחס לתחושה של הארוטי כעיקרון מופשט, "ראסי" . ועוד דוגמה : אפשר לחוש צער על מר גורלן של הדמויות על הבד, אך ההיבט הראסי מתייחס לתחושת חמלה במובנה הכללי והעוטף כול . במילים פשוטות, מדובר בשני סוגי רגש, האחד נעוץ בקונקרטי והשני מנותק ממנו ומופשט . איך מתרחש אותו מעבר פלאי בין הרגש הגולמי לזה הצרוף ? עירורה של הראסה הוא חמקמק ביותר, ותלוי באין-ספור גורמים שלא בכולם אפשר לשלוט . ראסה, כ...
To the book |
|
|