לָרֶשֶׁת אֶת הָאָ רֶץ, לכבוש את המרחב 412׀ של משורר יביא לה נזק עצום" … אם כי קשה היום לקבוע׀ בדיוק : איפה ומהי שירת העם העברית ? יש גם פרובלמה של "ספרותיות" יתירה, של סממנים לשוניים מיוחדים, של פשטות לא אמנותית דוקא . ויתכן, שדוקא אלה שאין להם "גושפנקא של משוררים" יתנו לנו את שירת-העם האמתית . אך זהו כבר ענין לחקירה . אכן, מרב קנאותו ל"תרבות-העם", כנראה, הגזים קצת י . פיכמן בביטול יצירותיהם של בני אומנותו . אך הסכנה אינה גדולה כל כך . שירת-עם היא בבחינת אין-סוף . היא אינה מתחלת בפלוני ואלמוני, וכל שכן שאינה מסתיימת בשנת כך וכך . — היא נמשכת ותמשך, אי"ה, עוד ועוד עם כל היצירה הפיוטית בתוכנו, העושה את דרכה קוממיות לקול קינים של "קדישים דרבנן" — מזה, ו"ברכת הנהנים" — מזה ( שלונסקי, 1927 ) . תשובתו של פיכמן לא איחרה לבוא . בדבריו יצא נגד ניסיונו של שלונסקי לתרגם את הוויכוח למאבק בין המחנות הספרותיים, שעיקרו מלחמתו של פיכמן בצעירים . פיכמן הסביר שהתכוון לצאת נגד — חזיון ממושך של "ספורי-עם" ו"שירי-עם" טפלים, מזויפים ולא נחוצים, שהוא מצוי כל כך בעברית ואידית ושהוא עלול באמת למאס עלינו את היצי...
To the book