|
|
פרק שלישי : ישראל | 153 בעיקר סביר היה לצפות כי לאחר הקמת מדינת ישראל ומיסודו של הביטוח הלאומי תובטח הספקת שירותי הבריאות החיוניים כל כך באמצעות כספי החיסכון האקטוארי . אלא שלא כך קרה . ישראל בחרה בפתרון ייחודי משלה . מערכים קיימים שהקימו התארגנויות וולונטריות-פוליטיות ( כמו קופת חולים הכללית, בבעלות ההסתדרות ; הדסה, בבעלות נשות הדסה ועוד ) הוסיפו לפעול גם לאחר הקמת המדינה . המדינה לא הלאימה את הגופים הקיימים, ולא פירקה אותם . היא לא הקימה מערכת חלופית משלה, 90 כספי מדינה הועברו אל הגופים הללו, ובתוך ובחרה לדבוק בקיים . כך הוכלו תיקוני חקיקה שאִפשרו לגבות מסים ייעודיים לסיוע במימון מערך הבריאות . אך אין בכך די כדי לאפיין את התופעה . מעת הקמת המדינה ועד 1994 נמנעה ישראל מלקבוע מסמרות באשר להיקפיה התקציביים של התמיכה התקציבית בבריאות . היא לא הגדירה יעדים למימוש הכספים שהועברו למערכים אלה, ולא קבעה קריטריונים לבחינת התועלת הבריאותית שהופקה, אם בכלל, מכספי התקציב או מהמסים הייעודיים . מצד שני, מעולם גם לא נדרשה ( או התקבלה ) התחייבות של נותני השירותים הנוגעת לסוגי השירותים הבריאותיים שמבו...
To the book |
|
|