|
|
יהודיבור : מסות על תרבות יידיש | 126 | ולהצטרף לאלוהים בצערו . הבכי של האדם עם האל יכול לשמש מקור לכוח מחודש . קרבה מיסטית זו במובנה הקיצוני ביותר יכולה להיהפך למחויבות מחודשת לפעולה – ללימוד התורה ולשמירת מצוות האל . המהלך הסופי והקיצוני ביותר נעשה ב- 11 ביולי 1942 , בדרשה הלפני אחרונה של הרב שפירא על פרשת מטות, שבה הגדיר מחדש את התאולוגיה המסורתית של הסבל באמצעות ניסוח אחר של המושג קידוש השם . לדבריו אין לראות בקידוש השם תוצאה של מות קדושים, מבחן אמונה שבו האדם מוותר על חייו ובכך מהלל את האל, אלא את הסיבה לו . במלחמה זו אלוהים הוא המטרה העיקרית . ומאחר שבני ישראל מזדהים עם המטרה האלוהית, עליהם להשתתף בסבלו של האל . היהודים סובלים על חשבונו של אלוהים . אם כן, הרב שפירא תפס את המלחמה נגד היהודים כמלחמה נגד אלוהים – ובמלחמה זו היהודים הם חייליו של האל : "שאין אנו לבדנו בצרותינו רק גם הוא יתברך כביכול סובל עמנו" . 53 לפיכך סבלם של היהודים, גדול ככל שיהיה, הוא משני לסבלו של האל . אין לומר שהאסון הוא עונש על חטא כלשהו, גדול או קטן, של עם ישראל – אלא יש לומר שהאסון הוא גילום ההזדהות של עם י...
To the book |
|
|