א. "יֶלֶד זָהָב מַעֲרָבִי": עלייתו של זך על הבימה הציבורית

| 17 | סדר השיח : יצירת הקנון של נתן זך יוצרים חשובים שלא הרבו לתהות ( בכתב, מכל מקום ) על שירתם של אחרים וששירתם היא גם משנתם השירית . והיו כמובן הפרוקורסורים הגדולים, המבשרים, שמפעלם השירי סלל את הדרך לסגנון החדש : משוררים בודדים במועדם, כמו אבות ישורון ויונתן רטוש ובאופן אחר, אורי צבי גרינברג ואמיר גלבע . ועם זאת, תרומתו של זך הייתה יחידה במינה [ . . . ] . 1 דברים אלו, הידועים לכל קורא שירה בישראל, אינם אלא דוגמה טיפוסית לרטוריקה הממחישה את "הסדר החדש" שהשליט זך לאחר כינונו ( הדברים נכתבו כמעט חמישה עשורים לאחר מהפכתו השירית של זך ) ומצדיקה אותו רטרואקטיבית . התיאור האובייקטיבי לכאורה של אותו סגנון שירי ישן, כלומר סגנונה של אסכולת שלונסקי - אלתרמן ( "רב זכויות" ו"חשוב" ככל שיהיה ) , אשר הגיע למבוי סתום ( "לא היה בכוחו להתחדש מתוך עצמו" ) , משתמש ברטוריקה זהה לזו של זך עצמו, אשר הצביע על "מציאות חדשה" המחייבת מעבר סגנוני . גם ציון ה"מבשרים" — אותם משוררים "בודדים במועדם" שלא שויכו במובהק לאסכולה מסוימת — מתעלם, מדעת או שלא מדעת, מכמה מן המעקשים הבולטים במהלך השיטתי של זך, שהחל בראשית...  To the book