|
|
204 | מילים אחרונות אותו ציבור — קדושה שהיא פרי הבחירה של הקב"ה, הברית עמו והשמירה על תנאי הברית . אחרי חורבן המקדש הושם הקץ לאפשרות להיטהר באמצעות קרבנות, ונשארה החלופה להסדיר את יחסי הפרט והציבור עם האל באמצעות מילוי הוראות הקב"ה, המונצחות בכתבי הקודש . עקב כך פירוש כתבי הקודש נהיה לתפקיד דתי חיוני, והוא הופקד בידי החכמים . שלא ככוהנים וכלוויים, שעבודת הקודש שלהם הייתה מותנית בקיומו הפיזי של משכן אחד — המקדש בירושלים, עבודת החכמים בקודש לא הייתה מותנית אלא בכתובים, וזירת הפעילות הדתית העליונה עברה מהמקדש בהר הבית אל הקלף והמגילה ואחר כך אל הנייר והספר . על משקל "יהודי הממשל", "יהודי הנמל" ו"יהודי העמל", את החכמים שירשו את תפקיד הכוהנים בהיכל הקודש אפשר לכנות — "יהודי ההיכל" . מנקודת ראות יהודית פנימית, האחריות לקדושת הציבור מיקמה את החכמים בצמרת החברה . כלום ניתן לכך אישור גם מנקודת מבט עות'מאנית ? לשכבה השלטת באימפריה העות'מאנית היה סימן היכר מובהק — פטור ממסים . החקלאים, בעלי המלאכה והסוחרים עבדו ופרנסו ושילמו מסים ; הצמרת הצבאית - המנהלית ואנשי הדת גבו מסים וקיבלו מצרכים ושירותים ...
To the book |
המכללה האקדמית אשקלון
|
|