בשבת — צימוקים בלבד

182 | ארץ הקודש שמו . מתברר כי הוא גורש משם בידי ט'אהר אל עומר או עלי ביי, ומכאן חבירתו אל יריבם אבו ד'הב . אשר לחששם של חיד"א וחבריו מפניו, למזלם הם ראו שחורות שלא בצדק . משיחה קצרה בין אחד הנוסעים מחברון לבין בנו של השיח', ראש המחנה הבדואי הגדול שהעמיד אביו לעזרת אבו ד'הב, מתברר כי לא הייתה כלל כוונה לקחת אותם כבני ערובה . לכאורה הם יכלו להצטרף לשיירה הגדולה שהוביל בן השיח' לכיוון מצרים ולזכות להגנה מעולה . ואולם דווקא עתה התעורר מכשול רֵאלי, שוב בהקשר של השבת : "יום הו' [ = השישי ] ", כותב חיד"א, "היינו אצל העאריש והיינו מצטערים מאוד על השבת וסוף דבר ע"י ממון הלכנו כחצי מיל ושבתנו בעמק א' [ = אחד ] עם ב' [ = שני ] ערביים וליל שבת אכלנו ושתינו בשמחת הלב ויום שבת סעדנו קצת בטוב" . 27 הנאת השבת הופרה לעת מנחה, שעה ששיח' מקומי ביקר את חיד"א וחבריו ותבע מהם לשלם ע'פר . למרבה העניין, כל המשא והמתן עמו נשען על נושא השבת והאסור והמותר בה : ובהעלות המנחה בא שיך אחד מערביים והתעולל בנו מאד והיה שואל ממון גדול בעד גאפאר עאריש ושאר עלילות . ונתננו לו צמוקים וא"ל [ = ואמרנו לו ] שהוא יום שבת ולא...  To the book