|
|
המוסלמים במסעות חיד"א בדרום | 179 העירוני, כלפי הפלאחים, אנשי הכפרים . ביקורת זו נעשית ברורה כשהחבורה מגיעה אל כפר אחר בדרך לעזה — צומצום . שם, הוא מספר, נתקל במראות של טינוף נורא ושל אתרים אפלים המשמשים מעון לדמויות מעוותות, ספק בני אדם ספק שדים : "שבט 21 . אור הששי באישון לילה באנו לכפר צומצום ודרך מבוא הכפר שם נקבצו תלי תלים זבל וטיט עמוק ודרך נס יכולנו לעבור במערה מכוערת שערורית עשתה מאד 7 מלאה גלולים ואנשים בה דמות צורות 8 וכל אחד מהם לא אדם הוא כי נח"ש ינח"ש, 9 אינו אלא שרף ועקרב [ . . . ] " . 10 הכפר צומצום לא היה המקום המתאים לבלות בו ביום השבת, היום הקדוש, והשלושה מיהרו אפוא לעזה . חיד"א משמר בזיכרונותיו את תחושת הרווחה עם הכניסה לעיר ודוחס למילים המעטות שהוא מייחד לה רמזים לניגוד בין יצורי המערה האפלים לבין הנוסעים היהודים המוארים : "ואנכי תולעת 11 ואוהבי כצאת השמש 12 באנו לעזה" . 13 אמנם חיד"א מכנה עצמו "תולעת", אך אין זו אלא מצוות אנשים מלומדה . 14 קולו האישי העולה מן הטקסט מתרונן אל - על . על העיר עזה, שבה שהו הנוסעים יותר מחמישים יום, חיד"א אינו כותב רשמים רבים . כאן כנרא...
To the book |
המכללה האקדמית אשקלון
|
|