|
|
24 | אסתאנבול של השושלת העות'מאנית היה מיוחד במינו . את סמל השלטון לא ייצג כתר, אלא חרב מקודשת שיוחסה לאישים אחדים, ובהם הנביא מחמד ועת'מאן ( עסמאן ) הראשון ( 1299 – 1326 ) , מייסד השושלת . מתוך מסורת זו התפתח המנהג לציין עלייתו של סולטאן חדש לשלטון באמצעות חגירת החרב במתחם קבר שזוהה כקברו של אַיוּבּ אל - אנצארי, נושא הדגל של הנביא מחמד . ימים אחדים לאחר חילופי השלטון נהג אפוא כל סולטאן לצאת במעין תהלוכת הכתרה אל עבר המתחם המקודש, שכלל גם מסגד, ושם היו חוגרים את החרב למותניו . חיד"א היה בקהל הצופים בתהלוכה ורשם בפנקסו את אשר ראה . לשונו של חיד"א אינה פשוטה לקריאה . היא יונקת מכל רבדיה של העברית, רומזת לספרות התורנית לדורותיה, גולשת תכופות לארמית, מגלה טפח ומסתירה טפחיים . לפענוחה דרוש מאמץ, אך המאמץ משתלם . ולעתים מאחורי משפטים אחדים מסתתר עולם ומלואו . את תיאור תהלוכת ההכתרה כתב חיד"א בעברית, אך הוא הכניס לתוכה גם לאדינו ומונחים צבאיים בתורכית עות'מאנית — דוגמה טובה ללשונו המורכבת, שגם מומחים יתקשו לעתים לפענחה : " [ . . . ] וראיתי האלאיי [ = תהלוכה ] וכל טכסיסי מלכות ובירכתי על המלך ...
To the book |
המכללה האקדמית אשקלון
|
|