פרק ט: תקופת שיבת ציון: הבסיס המקראי של הציונות כתנועה פוליטית

שער ראשון : תקופת שיבת ציון 166 6 שככו הציפיות המשיחיות ונעלמו . את מקומם תפסה ( על ידי הנביאים חגי וזכריה ) , אידאולוגיה קוויטיסטית, אשר קיבלה את המציאות כפי שהיא ללא תקוות לשינוי . השקפה זו, שהביטוי המובהק שלה הוא התיאור ההיסטורי בספר עזרא - נחמיה, ראתה 7 ספר עזרא - במציאות הקיימת ובשלטון הזר את דרכי ההשגחה של אלוהי ישראל . נחמיה מתאר את התקופה כולה במונחים פוליטיים בלתי משיחיים, כקיום מוגבל תחת חסותם וחסדם של מלכי פרס . מהי אם כן חשיבותה של תקופת שיבת ציון, ומה הביא אותי לדבר עליה ? אני מוצאת את חשיבותה של תקופת שיבת ציון לא בהישגיה החומריים אלא במקומה בתולדות ישראל ובהשפעה הכוללת שהייתה לה על תולדות אלו . אוכל לסכם חשיבות זו בשתי נקודות, שהראשונה בהן נוגעת לתקופת שיבת ציון עצמה, והשנייה נוגעת לתקופתנו ולתנועה הציונית . את הנקודה הראשונה, הנוגעת כאמור לתקופת שיבת ציון עצמה, אוכל לסכם במילה אחת — 'המשכיות' . עם כל מגבלותיה, תקופת שיבת ציון היא זו שהבטיחה את עצם קיומו ורציפותו של עם ישראל בנקודה הקובעת ביותר בתולדותיו . כפי שאנו יודעים זאת היטב היום, אחד המאפיינים האסטרטגיים החשובים ש...  To the book