לה. על העצמאות המבנית של קווי לשון נאו־ערביים לעומת קונסטרוקציות קלסיות

376 הרובד הנאו-ערבי בערבית היהודית / הבינונית ואשר לדיאלקטים הערביים, כמו שהם מדוברים היום, וכמו שהם השתקפו מאות שנים לפני כן ברובד הנאו-ערבי בטקסטים ערביים-בינוניים, מסתבר שאין לגזרם סתם מן הערבית הקלסית, אלא מלשון, נכון יותר מלשונות, שאמנם היו קרובות במבנן לערבית הקלסית . הם נהפכו מצד אחד לשפות אנליטיות, כשהם עברו תהליכים שעברו 4 באותו תהליך נטשו את המבניםמאות שנים לפני כן, למשל, העברית והארמית . המדויקים והחד-משמעיים, כמו שאנו מכירים מן הערבית הקלסית, והתפתחו לשפות שמרובים בהן חילופים ורבגוניות . אם אמנם צודקים אנו בניתוח הזה, ואם אכן הערבית הקלסית והלשונות הקרובות לה משקפות את הטיפוס השמי המאוחר, הרי הלהגים הערביים הם פרי התפתחות מעגלית : בתחילה הייתה הפרוטו-שמית בעלת מבנה רב- חילופים, וממנה התפתחו הערבית הקלסית והשפות הדומות לה, בעלות מבנה מדויק וחד-משמעי, ומהן צמחו הדיאלקטים, ואלו חזרו להיות רבי-חילופים . יתר על כן, כשדנים בדיאלקטים הנאו-ערביים, אין להבין את תופעותיהם מנקודת הראות של הערבית הקלסית בלבד . מצד אחד, קווים נאו-ערביים אינם חייבים להתבסס 5 מצד אחר, אפילו מבנים על מקביל...  To the book