לא . על עניינים תלויים ועומדים בחקר הערבית היהודית

348 ערבית יהודית, כללי ( פליישר, כתבים ג, עמ' 155 ) , ואילו את היסודות ההמוניים לכנות בשם נ א ו-ע ר ב י ת , שהרי מבחינת מבנם אין היסודות הללו נבדלים מן הלהגים החדשים, והם השלב הקדום של הנאו-ערבית, שחלקו המאוחר משתקף בלהגים המודרניים . נראה לי שבמקרה הזה עיון מדוקדק במונחים הללו אכן הובילנו לראייה חדה יותר ובהירה . וצמצום המונח ע ר ב י ת ב י נ ו נ י ת לציין את הלשון הכוללנית ( שלא לציון היסודות ההמוניים שבה, שנראה בהם, כאמור, את השכבה הקדומה של הנאו-ערבית ) — יש לו היתרון של מינוח נקי ובהיר, המעמיד מצד אחד את הערבית הבינונית כלשון תקנית ( ופעמים תת-תקנית ) מבחינה מבניה בין הערבית ה ( בתר- ) קלסית לבין הערבית הספרותית המודרנית, ומקשר מצד אחר את הנאו-ערבית מימי הביניים עם הנאו-ערבית 4 שלא להשתמש בכלל במונח שבלהגים המודרניים . יש לדחות אפוא את הצעת טול ערבית בינונית . טול הרגיש שהשימוש הכפול במונח ערבית בינונית אינו רצוי, אך מנקודת מוצא נכונה הגיע, לטעמי, למסקנות מרחיקות לכת מדי . להבחנה בין הנאו- ערבית לערבית הבינונית יש, כאמור, כל היתרונות הן של השימוש במונח המושרש ערבית בינונית, הן של ה...  To the book