על ריבוי השכבות הלשוניות בערבית היהודית של ימי הביניים 321 חודרים לתוך כתיבתם . יסודות מדוברים אלו הם מן הטיפוס ה נ א ו-ע ר ב י , כמו שהוא מתגלה מאות שנים אחר כך בלהגים הערביים החדישים ( לעומת הטיפוס הערבי העתיק, כמו שהוא משתקף בערבית הקלסית ואף בבתר-קלסית ) . אכן מפליא באיזו מידה לא 4 מאז המאות הראשונות השתנה מערך לשוני זה של הנאו-ערבית מבחינה טיפולוגית של האסלאם, שלכל המאוחר התהווה בהן, עד ימינו אנו . הערבית היהודית של ימי הביניים מאפשרת לשחזר את הטיפוס הנאו-ערבי בראשיתו . 3 . החילופים של יסודות ( בתר- ) קלסיים, נאו-ערביים ותיקונים מדומים מאפיינים את הטקסטים הערביים-היהודיים של ימי הביניים . אולם הם אופייניים גם לטקסטים ערביים-נוצריים, וכן, במידה פחותה, לטקסטים של מחברים מוסלמים, שאף הם לא היו בקיאים תמיד כל צורכם בלשון ה ( בתר- ) קלסית או שלפחות לא טרחו תמיד לכתוב בה . אני מציע לכנות את לשון הטקסטים שמתחלפים בהם בקביעות יסודות אלו בשם ע ר ב י ת ב י נ ו נ י ת . 1 . 3 . לא תמיד קל להבדיל בין הערבית הבינונית לבין ה ע ר ב י ת ה ב ת ר-ק ל א ס י ת . ואכן גדול הערביסטים של זמנו, ה"ל פליישר...
To the book