|
|
262 הערבית הבינונית ישראלי . הקווים הלשוניים המתגלים בהם אינם סותרים הנחה זו למעט קו לשון אחד : בטקסטים אחדים צורות עתיד מסתיימות בתנועה ארוכה ונו"ן, שלא כטקסטים ערביים- יהודיים מארץ ישראל ודיאלקטים ארץ-ישראליים מודרניים, המשקפים צורות בלעדי 5 אך אפילו סתירה זו, קל להסבירה בהנחה שהצורות בלא נו"ן משקפות או את נו"ן . ההשפעה המתמעטת של הארמית או היקש לצורות בלא נו"ן לפני כינויים חבורים ( כגון 'יקתלו', שהוא עצמו הושפע מן יקתלו [ נַ ] נא ) או לצורות הבאות אחרי עבר בעל 6 יתר על כן, אין לשכוח שאף על פי שנאו-סיומת וי"ו, שהשפיעו על צורת העתיד . ערבית משקפת אלמנטים זהים עם הלהגים הערביים המודרניים, הייתה תפוצתם של אלו שונה . 4 . אך אני רוצה להציע הסבר אחר : אפשר להוכיח ( ראה להלן סעיפים 5 - 6 ) כי שניים מבין שִבעת החיבורים המלכיים המקוריים לא נכתבו בארץ ישראל, אלא ממזרח לה . העובדה ששפתם של שני חיבורים מקוריים אלו אינה שונה בעיקרה מן החיבורים האחרים מרמזת שהערבית של כתבי יד אלו הייתה שפה ספרותית, סוג של לינגווה- פרנקה, ששימשה את המחברים המלכיים לא רק בארץ ישראל, אלא גם ממזרח לה . לפיכך, סטיות הב...
To the book |
|
|