א . הלשון הערבית

16 הערבית בכלל והערבית הספרותית בפרט על דרך הפועל השלם . ה'תנוין' / התמיים נעדר מכתובות אלו, וזה מקרב את ההנחה שסיומות היחסות ודרכי הפועל אף הן נעלמו . שהרי, בלהגים בדוויים חדשים נשלו 2 זה מרמז סיומות היחסות, אך השתמרו שרידי שימוש של רשות של 'תנוין' בסנדהי . לכאורה שסיומות היחסות ודרכי הפועל עשויות לנשול לחלוטין לפני היעלמו הכולל של ה'תנוין' / התמיים . ואם כך היה גם בערבית הקדמונית, הרי היעדר ה'תנוין' / התמיים מרמז שסיומות היחסות ודרכי הפועל נשלו עוד לפני כן . כתובות הערבית הקדמונית מתחלקות לארבע קבוצות : ( א ) התֿמודית ; ( ב ) הלחיָנית ; ( ג ) הצָפָאית ; ( ד ) החסאית . ( א ) הכתובות התֿמודיות נמצאו לא רק בחצי האי ערב, אלא גם באדום, במואב, בחצי האי סיני ובמצרים . שבט תֿמוד כבר נזכר אצל המלך סרגון בשנת 715 לפני הספירה בתור אחד השבטים שהכניעו האשורים, ואנשיו ידועים לכותבים הקלסיים בשם Tamudaei . הזכירו אותם דיודורוס סיקולוס ופטולמאוס ( Diodorus Siculus ו- Ptolemeus ) , והם שרדו עד המאה החמישית . הם שירתו ביחידת הרוכבים ( equites Thamudeni ) של צבאות קיסרי ביזנטיון . בימי מחמד הם כבר בטלו...  To the book