(ד) הפתרון

יד דוחה ויד מקרבת : הרב יוסף דוב סולובייצ'יק וחוגו 315 קיבלה על עצמה לבצע משימה מהפכנית : להעניק לחוויה האסתטית משמעות אתית, 84 לכאורה מדובר בפרדוקס : אם החוויה האסתטית להשגיבה אל רמה טליאולוגית״ . מעצם הגדרתה היא משוללת תכליתיות, וכל הווייתה מכוונת לעצמה, כיצד ניתן להפכה לתכליתית ? ! תשובתו של הרי״ד נתונה בדברים אלה : אם מבקשים אנו לטהר את החוויה האסתטית ולגאול אותה, עליה לבטא את כמיהתו הטרנסצנדנטלית של האדם . על כן צריכה היא תמיד להיתפס כהשתקפותו של היופי האלהי . היא חייבת לכוון את העין האנושית כלפי המרוחק, הנצחי והנשגב, חייבת להציע בפני היצור בן התמותה עולם אציל יותר ומקודש יותר, מערכת אחרת של קיום . והנה יש בנמצא חזון נצחי הקורא לו לאסתטי, מרתק אותו ומושך אותו אל מרחקים בלתי נודעים ואל יבשות נעלמות . גם בעולם היופי, כפי שהוא בתחום המוסר, מצוי אידיאל אשר לעולם אי-אפשר 85 יהיה להשיגו לגמרי . בשלב זה אנו מגיעים אל החוויה הדתית . במילים אחרות, הרי״ד טען כי אמנם האסתטי כשלעצמו איננו תכליתי, ועל כן עדיין 86 אבל האסתטי האלוהי אנו נותרים נאמנים לאפיון הקאנטיאני של שיפוטי הטעם ; הוא תכליתי ...  To the book