|
|
יד דוחה ויד מקרבת : הרב יוסף דוב סולובייצ'יק וחוגו 301 הסיכון הפוטנציאלי באסתטיקה, וכנגדה ההלכה כגורם קתרטי, מסייג ומעדן . בכתבים משנות הארבעים של המאה העשרים, שהושפעו ביותר מזרם הפנומנולוגיה של הדת, הרבה הרי״ד לעסוק ברגשות המקוטבים של משיכה ורתיעה . התודעה הדתית מביעה רגשות כאלה כלפי האלוהות . תיאורים כאלה, המופיעים לרוב ב״איש ההלכה״ וב״וביקשתם משם״, יונקים לא מעט מהעמידה לנוכח הנשגב בספרות האסתטית . על כך יש להוסיף את התיאור של איש ההלכה כיוצר עולמות, המבטא יצירתיות אסתטית 23 במובן העמוק שלה . כבר בכתבים אלה הציג הרי״ד את האסתטי כפיתוי . הנאה כתכלית לעצמה מאיימת על קיומה של התודעה הדתית . כשתיאר הרי״ד את השלב הראשון של התודעה הדתית הוא הציגוֹכזעזוע וכקיטוב . מצד אחד התודעה הטבעית היא תבונית ונשלטת בידי חוקיות, ומצד שני התודעה הגילויית מציגה את אירוע ההתגלות של האל כחסר פשר . בשלב השני של התודעה מופיע איחוד של התודעה הטבעית והתודעה הגילויית . כלומר המאמין מגלה שאירוע ההתגלות איננו חסר פשר, והוא מובן לאור ההלכה . הרי״ד כתב דברים אלה : ההלכה שונאת את התוהו שבתענוג [ . . . ] ההנאה, שעליה...
To the book |
|
|