פרק חמישי: מקדושה לחולין ובחזרה: הרב אברהם יצחק הכהן קוק וחוגו

234 מפגשים – פרקים באסתטיקה יהודית ספוגה כולה באסתטיקה, לאמור במושגי היופי, הספרות, השירה והמוסיקה . מעניין שלא מעטים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו ניסו לחקות סגנון תאו-פואטי, אך לא הגיעו לעושר התיאור של הרב הדגול . בדיון זה באופי האסתטי של הגות הראי״ה אני מבקש לבחון את הקריאה לשיבה ליצירתיות אמנותית במסגרת תפיסת הלאומיות שלו . כמו כן אני מתכוון להתמקד בהיבט מסוים של הרעיונות והאינטואיציות האפיסטמולוגיים והאונטולוגיים של הראי״ה . היבט זה נוגע לשימוש בטרמינולוגיה ובתכנים אסתטיים כדי לבטא את מגבלותיה של התבונה . לאחר מכן אבחן את רישומי גישתו של הראי״ה בהגותו של תלמידו הנזיר . מבחינות רבות ניתן לראות את הראי״ה כ״אסתטיציסט״ במובן זה שהאסתטיקה אצלו – ובמיוחד הספרות, השירה והמוסיקה – אינה מצטמצמת לכדי תחומים מסוימים אלא היא בגדר מפתח להבנת המציאות כולה . הראי״ה דיבר במונחים של ״חכמה אסתטית״, ״כוח שירי״, ״כוח היופי״ ( במובנים של כשרים נפשיים וקוגניטיביים ) ודומיהם . אלן מגיל הגדיר גישה כזו כמגמה לראות ב״אמנות״, ב״שפה״, ב״שיח״ או ב״טקסט״ 3 הוא שייך גישה כזו לניטשה ( 1844 - 1900 ) , מרכיבים מכוננים ...  To the book