חזות מתעתעת או חזיון תעתועים?

דז'ה-וו, ארוטיות ו"האלביתי" 161 שלוש המטפורות — מראת האמנות האפלטונית שמשקפת את העולם הפנומנלי, מראת הנשמה הנוצרית שמשקפת את פני האל והמראה הרומנטית של האישיות שמשקפת פנים של אדם אחר — היו בעלות השפעה עצומה הן על הלך המחשבה והן על הספרות במשך מאות שנים והכשירו את הקרקע לקבלת סוגים שונים ונוספים של מראות ספרותיות . דימוי המראה החל למלא תפקיד חתרני בספרות ברגע שבו הסובייקטיביזם הרומנטי החל להתחקות אחר התודעה הטמונה בו . המראה לא כוונה עוד כדימוי כלפי העולם, האל או אדם אחר, אלא שמשה כמראה של הגיבור, שיקוף של פניו והתנהגותו . וכך, מתוקף תפקידה ככלי להתבוננות עצמית, הופיעה בספרות שוב ושוב המראה המשמשת לבדיקה פנימית . 36 לצד גילוי קיומו של המודע, הפכה המראה אף לכלי החושף את החלקים המפחידים שבאישיות . ביטוי לכך אפשר למצוא בהתבוננותה של תמרה בעצמה במראה לאחר שאיבדה את בתוליה : ברגעים שבהם הייתה "נאהבת" על ידי כריסטודולוס היא חשה כי נשקפות אליה מן המראה פנים של אישה יפה, אך ברגע שבו האקט המיני הסתיים וכריסטודולוס היה מותיר אותה לבדה, הבבואה הייתה חוזרת להיות של הנערה המכוערת שאותה ראתה כל ימיה ...  To the book