|
|
32 פרק ראשון שלו מת בתוכו, מלווה את התאום במשך כל ימי חייו וגורמת לו לרצות 15 לסיימם . ואכן, רגשות אשמה כבדים רודפים את מתי בת האחת-עשרה וגורמים לה לסבל רב . אשמה עצמית זו מקבלת אישור בכל פעם מחדש כשהיא מביטה באמה וחשה בצערה הכבד, צער האובדן והשכול . צער בלתי נשלט זה מנע מאירן עזיזיאן, האם, לגדל את בתה ולתת לה את החום ואת האהבה שהייתה זקוקה להם . מתי, המעידה כבר בשמה על המוות הרגשי שאופף אותה, מחיה בדמיונה את מוני אחיה, בדמותו של כפיל הרסני הצמוד אליה, כפיל המנחה אותה ושולט בכל מעשיה ומחשבותיה . מדי יום הייתה מתי לוחשת לצל שלה "אני לא יעזוב אותך, מוני, אל תדאג" ( ה ח ת ו נ ו ת ש ל נ ו, עמ' 229 ) . קרל גוסטב יונג, פסיכיאטר שוויצרי שהיה תלמידו של זיגמונד פרויד, הגדיר את ארכיטיפ הצל : "החלק השלילי של האישיות . . . סכום התכונות הלא רצויות הנסתרות, התפקודים שלא התפתחו כראוי 16 והתכנים של הלא-מודע האישי" . אריך נוימן, פסיכולוג וסופר יהודי גרמני, מתלמידיו של יונג, הגדיר את הצל : "הצד הלא נודע של האישיות, אשר האני הבהיר הניצב באור התודעה, תופשו על פי רוב כדמות אפלה מאוימת ורעה, שלעמוד 17 הצל ש...
To the book |
|
|