פרק חמישי

פ"ה מ"ח – טהרות 192 אבל מי שאומר שהולכים אחר הרוב קובע כלל זה ללא הסתייגות . בתוספתא ובתלמודים ( בירושלמי הולכים אחר הרוב . "בנמצא"יותר מבבבלי ) מוצגת עמדת פשרה שרק ) עצמה קשה, ונשמעת בלתי הגיונית, הרי בשני המקרים" ( בבבלי גם "בקבוע"בנמצא"ההלכה של נובע ההבדל ההלכתי ? בירושלמי שדן בנושא אומר רב חסדא בלשונו הסיכוי הסטטיסטי זהה, אז מניין ם" ( ירו', כתובותובדבריהםבהשבחרברוך,אימימר רביא . ידיהםחילאנשיכלמצאוולאהפיוטית : " פ"א ה"י, כה ע"ד ) . רב חסדא תמה על ההחלטה, ורבי אמי מצטט את הברכה על לימוד תורה, או מעין ו ביטוי לקבלת הדין ולמשמעת כלפי החכמים הקדומים שקבעו את ההלכה,פתיחה לדרשה . יש בדברי אבל למעשה אין לו הסבר ליחס הכפול למקרה . אפשר שלפנינו גזרה הבאה להעניש מי שיש סיכוי שיבוא לחנות לא כשרה . קונה ירא שמים לא אמור רה של חנות, כמולהתחבט בשאלה האם בטעות נכנס לחנות כזאת, אבל דומה שהכלל הוא מעבר למק במקרה שבתוספתא דילן . אין כאן קנס אלא ביטוי אחר שאם לטומאה יש מקום הרי שכל התקרבות אליו, גם אם היא מסופקת, מטמאת . מעין טיעון זה ראינו לעיל ( פ"ד מ"א ) ולהלן ( פ"ו מ"ב ) . ואכן הולכים אחר במקבילו...  To the book