פרק אחד עשר

פי"א מ"א - פרה 274 מדכןחברייא : עולאוהאמרישראלי : " - במשנה . הבבלי אף מוסיף ומקשה בשמו של עולא הארץ הם תלמידי בית המדרש,"חברייא"" ( חגיגה כה ע"א ) . ויטהרנהאליהוולכשיבא, מניחין – ? בגלילא מכשירים את המים אלא מניחיםשבפועל הם הכשירו מים כאלה, ועל כך תמה עולא, ותירץ שאין הם אותם, כלומר אינם שופכים את המים, אך גם אינם משתמשים בהם . אי אפשר לפרש במשנה שמדובר במים שאינם קדושים, שהרי לדעת הכול צמיד פתיל מציל עליהם ( המשנה להלן ) , אלא ודאי שמדובר עממי שבבית המדרש, הקלו . במי חטאת ממש . כלומר, אמוראי ארץ ישראל, או לפחות הרובד היותר היינו שאין משתמשים במים אך שומרים עליהם, נראה כתירוץ"מניחים"ההסבר של הבבלי ש דיאלקטי, לבל תיווצר מחלוקת על המשנה . אבל כפשוטה ההלכה שבמשנה לא נשמרה בארץ ישראל השמירההאמוראית . זו ראיה להמשך השימוש במי חטאת, אך נראה שבגלל נדירותם הקלו בדיני עליהם . אוכלים ומשקים המצויים בכלי חרס סגור ( צמיד פתיל ) אינם – פתילבצמידנצולהאינההחטאת אבל מי חטאת נטמאים במגע באחורי הכלי . הלכה – נטמאים . כלומר, אם אדם נגע בכלי, תוכו טהור המים הראויים לקדש בהם, אך טרם קודשו, – מקודשיןשאינןמ...  To the book