פרק רביעי

פ"ד מ"ה - מכשירין 117 רחצת רגלים בעריבה, ריננך, תמונות . ג 41איור אתשמניחיםלכךודאיובהכוונהשביעיתמשנתשלבהקשר . דומיםשימושיםלויםירגלצתירחל , כפי שפירשנו במקומו . בהעליהםודורכיםבערבההענבים מחבית שפיה קטן אין המים הדולפים לתוכה ניתזים ורק בערבה יש חשש כזה, ומצד שני אי אפשר לדעת שהיא יבשה עד שישבר או יערה, ואילו ערבה ניתן להטות קלות ולרוקנה . מים שעולים – והצפיןהמים הניתזים מהערבה, – תזיןוהנכמו במשנה הקודמת, – לתוכהדלףהשירד כיוון שעצם דליפת הגג אינה לרצונו . עד כאן הדין – יתןבכיאינןעל גדות הערבה ונשפכים ממנה, כמו במשנה הקודמת . לכאורה אפשר היה להשלים את ההלכה לפי המשנה הקודמת שפרות המצויים טהורים ( לא הוכשרו לקבל טומאה ) , ושלדעת בית שמאי יש לשבור את הערבה כדי שלא לנער בערבה את הפרות ולדעת בית הלל אפשר לערות את הערבה כמו החבית, ואין חוששים שהדבר יתפרש כרצון זו מקבילה למשנה הקודמת בסגנון אחר, לכך – יתןבכיית שמי אומריםבפכהולשנטלהבמים . את הכלי ואי אפשר לטלטל אותו או בגלל ניעור הפרות או משום שבכך יחווה אתשצריך לשבור כמו במשנה הקודמת . המשניות שלנו הן – יתןבכיאינןית הלל אומריםב ] ו [ רצונו שהמי...  To the book