פרק עשרים ושמונה

מ"וח פכ" – כלים כרך ד 233 וא מחליף מונחים כמו "אב הטומאה" ו"ולד"מטמא אחד ופוסל אחד" הוא סגנון המופיע רבות . ה הטומאה", או "מטמא שבעה" לעומת "מטמא טומאת ערב" . ניסוח זה מתאים לכוהנים שכן רק להם חשוב שהאוכל שהם אוכלים לא יהיה פסול . "פסול" משמעו שאם הוא תרומה במקורו הרי הוא פסול ק ממשניות כלים, טהרות וזבים, וכן פעםלאכילה, אבל אוכל חולין אינו פסול . סגנון זה מופיע בחל אחת בתוספתא פרה ובתוספתא טבול יום . אנו מניחים שאחת העריכות הקדומות הרבתה להשתמש במינוח זה . המינוח מדגיש את האינטרס של הכוהנים, ולפיכך נראה לנו לצרף יחידות אלו לקובץ המדרש אך הן משקפות את תחומישאותו כינינו "משניות כוהניות", אלו משניות שנערכו בבית 262 העניין ונקודת המבט של הכוהנים, ונכתבו בשביל לומדים כוהנים . 262 בטיפוס זה עסקנו בפירושנו לברכות פ"א מ"א, ומצאנו עשרות משניות המועמדות להיכלל בקובץ המשניות הכוהניות ( שיש בהן סממנים כוהניים אלו ) . מ"וכ"חפ – כלים כרך ד 234 משנה זפרק כח 'שלש על שלש' שאמרו, חוץ מן המלל, דברי רבי שמעון . אינו חבור . - וחכמים אומרים, שלש על שלש, מכוונות . טלייה על הבגד מרוח אחת רבי עקיבא מטמא, וחכמי...  To the book