פרק ראשון

פ"א מ"ד – יוםטבול 25 דמשנהפרק א צרור שבככר, וגרגר מלח גדול, והתורמוס, והחרחור יתר מכאצבע : – רבי יוסי אומר, כל שאינו נאכל עמו טהורין באב הטומאה, ואין צריך לומר בטבול יום . בניגוד לגרגיר – גדולמלחוגרגר,בודד"רמסמ"בליטות רבות בפני הכיכר, בניגוד ל – שבכיכרצרור 27 תורמוס הוא שם ירק – מכאצבעיתרוהחרחורוהתורמוס,קטן שבמשנה הקודמת . בעל תוספות יום כי אין די באפיית הלחם להתקינו . הדברים,מן ואינו נאכלטוב אומר שמדביקים אותו על הלחם לסי שרף . סביר יותר שזו חתיכת ירק שנכנסה יי,יה לא יתרכך, או להפךיואין ירק שלאחר אפ,תמוהים אין זה – הטומאהבאבןטהוריעמונאכלשאינוכלאומריוסירבילבצק, ואדם מוציאה לפני האכילה . אם טבול יום נגע – יוםבטבולורך לומרצואיןק,הזר, או את הירחיבור כי אדם עוקר את הגרגיר יוסי לחכמים אינו בהלכה אלא בניסוח . תנא קמא רביבתורמוס הפת כולה אינה טמאה . ההבדל בין 28 יוסי מנסח את הכלל המשפטירביו,מביא דוגמאות . בנוסף לכך נוצרת גם מחלוקת הלכתית האם כל ד הטומאה . מדברי תנא קמא משמע שאלו מהווים חיבור, ומדברי רבי לואלה מטמאים אם נטמאו בו יוסי ברור שרק מה שנטמא באב הטומאה מטמא בחיבור כזה . שכן ולד הטומא...  To the book