פרק שני

פ"ב מ"א - זבים 36 , בזיבהנטמאיםאינםהתושבוהגרטות . הגוייםבתוספתא יש אבחנה מרכזית המשקפת אותה התחב ואיןהתרומהאתעליהןושורפיןדבריהםלכלכזבין " הם טמאיםבזיבהנטמאיםשאינםפיעלואף 33 ) 776תוס', פ"ב ה"א, עמ' " ( וקדשיומקדשטומאתעלעליהןחייבין אם כן מראשיתו של דבר גוי אינו . א ( משום שמצוות אינן חלות עליו ) הרי שהוא מטמא . בגדר זב, אבל נקבע שאף על פי שאינו נטמ , מבחינה משפטית ההלכה בלתי אחידה, שהרי נוצר בה מצב שמי שהוא עצמו טהור מטמא את הטמא של התנגשות בין אידֵאה לבין מסגרת משפטית . מבחינה מהותית הגוי אינו טמא אבל תוצאתהאבל זו בין " ) גישור " . זו פשרה או הרכבה ( נכון יותר מעיןמסואב יש להתייחס כאילו היה טמאמסואב, ואל ומטיבו של דבר הקביעה הסופית אינה הגיונית מבחינה משפטית . נראה שלתוספתא , שתי תחושות אבל בכמה עדי ", דרך אחרת בהלכה, היא אינה מפרשת אלא חולקת על הכלל של "הכל טמאין בזיבה את האחר ) או הכל ( שאפשר לנקדו מטמאין " מאיןהכל מט " הזהה ל " של המשנה ) "הכל מיטמין ( נוסח בני ' וגו ' ישראלבניאלדבר : ' והתניא : " שמשמעו נטמאים בעצמם . התוספתא מצוטטת בבבלימִטמאין שבת פג " ( דבריהןלכלכזביןשיהועליהןג ז...  To the book