פרק שמונה עשר

פי"ח מ"א – אהלות 503 705 ( בטהרה ) . מן הראוי לשים לב לפער הגדול בין הניסוח הנקודתי והמקרי של בני הכתב למערכת המשפטית הפרושה מסכך כל העולה בספרות חז"ל . למרות שבני הכת בחרו כביכול בניסוח כללי, וספרותץ חז"ל ברובה שומרת על תיאור 'קזואיסטי' . הבוצרים בבית הפרס, שהם טמאים, והעובדים העומדים מחוץ לבית הפרס, – לויבאלויאנגעואם עד כאן דרך – הללביתכדבריןטמאיוהר"ש מפרש : פרות בית פרס אלו בפרות בית פרס אחרים, בסיבהמגלאתאוחזאומריםשמאיבית ] ו [ בא להדגשה . "כדברי"הבציר שתובעים בית הלל . המינוח ההנחה היא שהאדם טמא, כי הוא בבית הפרס, ומה שהוא נוגע בו – בצורבוצרבצד,נוסף – ] או [ טמא, לכן הוא עוטף את המגל בסיב . בכך יש חציצה בין האדם הטמא והמגל אבל אין בכך כל פתרון הלכתי ; גם לאחר העטיפה המגל טמא בטומאת משא . זאת ועוד, אי אפשר שבציר ייעשה בלי שהבוצר הכפישה היא סל גדול העשוי – כפישהלתוךונותןהענבים, או יישא אותו בכלי, כדהלן . ייגע באשכול 706 מחרס או מקנים . היו מפרשים שהסבירו שהכפישה היא כלי שאינו מקבל טומאה ( אלבק ואחרים ) , ברם אין כל סיבה שהכלי לא יקבל טומאה, הרי הוא כלי לכל דבר ( לעיל פ"ה מ"ו ) . לדעת...  To the book