פרק שביעי

פ"ז מ"א – אהלות 232 ומשמש כקיר חיצוני לחדרים העליונים . הטומאה בוקעת דרך הקירות ללא כל הגבלת מרחק וגובה . לא במשנה איזו טומאה העליות טמאות, האם הטומאה היא טומאת אוהל היוצאת מהכותל אל נאמר החדר או שמא זו רק טומאת מגע, שכל הנוגע באוהל טמא . לפי ההמשך משמע שעל כל פנים כל שניגביעלאחתעלייהתהיהיללא כל הגבלת גובה . לפיכך : – טמאותעשרהןלואפיהעלייה טמאה . העלייה – טמאההיאהכותל נפסק ובחדר שמעליו כבר אין כותל שהוא המשך לכותל הטמא, – בתים הטומאה עולה רק בקו – טהורותגבהשעלהעליותוכלהראשונה שיש לה כותל המשך לכותל הטמא, אנכי ואינה מתפשטת דרך קירות אופקיים . אה שהיא בכותל . הדין שם שונה,כאמור, בפרק הקודם ( פ"ו מ"ג ) נדונה לכאורה שאלה זהה, בטומ והאבחנות ( הקריטריונים ) לקביעת ההלכה שונים . שם הייתה השאלה להיכן הטומאה נוטה, פנימה או החוצה, וזאת בצד שתי דעות נוספות שהטומאה תמיד כלחוץ, או שהיא תמיד כלפנים ( הכותל שייך א הטומאה נמצאת בחוץ ואזי לבית ) . כן נקבע שם שהעלייה תמיד טהורה, אבל אם הבית אינו טמ הטומאה בוקעת החוצה, ומי שעומד מחוץ לבית על ראש הכותל טמא . אצלנו אין כלל דיון באפשרות שהטומאה תיחשב כלחוץ ...  To the book