פרק שני

פ"ב מ"א – הלות א 80 בבלי מסורת תנאית שממנה משתמע שמשנתנו היא משנת רבי מאיר, ורבי יהודה לאוב אל : לתלמידיויהודהרבילהןאמר , מאיררבישלפטירתואחר : רבנןתנו : ""המת"גרס אלא , באיןהןתורהללמודולא , הןשקנתרניןמפני , לכאןמאיררביתלמידייכנסו אלועל ' : מאיררבילישנהכך : להםאמר , ונכנססומכוסדחק . באיןהןבהלכותלקפחני כךלא , להןואמריהודהרביכעס ' . המתמןכזיתועל , המתעל : מגלחהנזירטומאות המתמןכזיתעל ? הןשקנתרניןמפנילכאןמאיררביתלמידייכנסואל : לכםאמרתי , שתקיוסי , כעסיהודה , שכבמאיר : יאמרו , רבי יוסיאמר ? ל שכןכלאהמתעל , מגלח . . " . בשרכזיתעליושאיןלמתאלא , נצרכהלא : יוסירבירמא ? עליהתהאמהתורה ההסבר הוא כבר אמוראי, ובהמשך הסברים נוספים . הסיפור . ( בבלי, נזיר מט ע"ב ) נשמע מקורי ואותנטי ומלמד על מתיחות והבדלי גישה בשאלה האם לשון המשנה 130 מדוקדקת או חופשית יותר ומוהלשקרשהמתבשר ? נצלואיזהו " – נצלמןכזית ] ו [ . שקרשוהמוהלשנתוקהמתבשרנצלזהואי " ( בבלי, נזיר נ ע"א ) , ובירושלמי : " שהרתיח הוא בשר שנחתך ונכתת או"נצל" ( נזיר פ"ז ה"ב, נו ע"ב ) . אם כן, ה " לאמחויעודהוהא התקשה והתייבש . בשר שהתקשה מטמא כבשר טרי ( ...  To the book