7 מעשה רב – שיקול הדעת ההלכתי ועיצוב הזהות היהודית את שואליו בממצאיו ו׳מכריז׳ עליהם, וזו היא מהותו של הליך פסיקת ההלכה . הריאליזם המשפטי שולל תפיסה זו . לדידו של הריאליזם, הליכתו של הפוסק אל המקורות המחייבים איננה מעשה של לימוד, הנעשה בידי אדם המחפש תשובה לשאלה שאין לו לגביה כל מושג וכל עמדה . ההפך הוא הנכון : לפוסק יש עמדות חברתיות ודתיות רחבות ועמוקות, ודעתו נתונה כל העת לאופי החיים היהודיים ולסטנדרטים הדתיים של בני קהילתו . בבוא שאלה הלכתית לפניו אין הוא ׳מתייעץ׳ ( כביכול ) במקורות ההלכתיים, כאדם שאין לו עמדה ראשונית משלו באשר לאורח החיים היהודי הראוי בנושא הנדון, אלא עיונו בהם נועד לבסס את עמדתו ולתמוך בה . ואמנם כן : ברובם הגדול של המקרים עולה בידי הפוסק להראות ( לעצמו ולשואליו ) שהאמור במקורות הסמכותיים של ההלכה עולה בקנה אחד עם עמדתו ותומך בה . מצב עניינים רגיל ורווח זה איננו מקרי : הוא נובע מכך שעמדתו הראשונית של הפוסק בנושא הנדון מתעצבת מלכתחילה על ידי ידיעותיו והיכרותו המעמיקה עם המסורת ההלכתית . במקרים כאלה יצטט הפוסק את המקורות הרלוונטיים שנראים בעיניו כתומכים בעמדתו, ולא ה...
To the book