שֶתֶף: כתיבה שיתופית

מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 812׀ מגביר את הנגישות גם לדיאלוג הפנימי, באופן שתהליך היצירה ( גם אם מתבצע לבד ) יכול להפוך לשיחה חסרת עכבות בין אדם לעצמו" . המניפסט מתנגד לתפיסה הרווחת של תהליך היצירה כתהליך יחידני ובודד של "גאון", ומציג אותה כתפיסה מסולפת מיסודה שמעודדת סירוס יצירתי וניכור חברתי . הוא מציע את היצירה השיתופית — יצירה שמעמידה במרכזה את ה"אנחנו" במקום את ה"אני" — כפרקטיקה שחושפת את טיבו האמתי, הדיאלוגי, של תהליך היצירה באשר הוא, ורומז כי מימושה עשוי להוביל לתיקון חברתי . המניפסט נכתב אמנם על-ידי מחבר יחיד, אולם המחבר, כפי שיודגם כאן, מנסה לכל אורך המניפסט, באמצעים אינטרטקסטואליים, למסור את התחושה שהמניפסט מכיל בתוכו ריבוי, והוא אף מודה בסיום "לכל הקולות והתחבירים" שעזרו לו בכתיבת הטקסט ( בדומה למניפסט רסלינג , שהיה כולו שלמי-תודה למקורות ההשפעה על העורכים ) . מניפסט שֶתֶף , בדומה ל"כתוב תמיד כדי להרוג" של צאלה כץ שהוזכר כאן, משתמש בעשרת הדיברות כבסיס צורני שעובר טרנספורמציה, ויוצק לתוכו תוכן מניפסטי חדש אשר מנוגד במובנים רבים לנוסח הסמכותני והציוויי של...  To the book