הָבָה לְהַבָּא: בחזרה לעתיד

213 מניפסטים מייסדים במפנה המאה העשרים ואחת והוא מייבא אותה אל עולם הספרות . הוא מציג את הנתק מן העבר, את הכמיהה אל ׀ העתיד ואת הארכת החיים כאינטרס-העל הגלובלי, שמתעלה מעל סכסוכים אישיים, לאומיים ובין-לאומיים, ובעיקר מעל פולמוסים ספרותיים מקומיים, בין היתר בהשפעת הפואטיקה העתידנית של דוד אבידן . המניפסט נפתח בפרפרזה על פתיחת המניפסט הפוטוריסטי הראשון, שבו מרינטי 154 וחבריו מתכנסים, נשארים "ערים כל הלילה" ומנהלים "ויכוח בקצה גבול ההיגיון" . ובגרסת הבה להבא : "בדיון שנערך בצלמוות לילה, הודענו זה לזה שבצלמנו לא יהיה זה כתב עת נוסף שבסופו הקורא מת . והנה, אנו מבטיחים לקוראינו חיי נצח . וזו אינה מטפורה . אין בכלל מטפורות . החיים באמת מתים בגלל המתים" . לעומת פעולות דיבור מניפסטיות טיפוסיות שמכוונות לפעולה ממשית בעולם ( גם אם מדובר בפעולות שאפתניות שמימושן רחוק, דוגמת הקריאה הקומוניסטית להתאחדות כל הפועלים או הקריאה הפוטוריסטית להרס כל המוסדות החברתיים הקיימים ) , פעולות הדיבור כאן הן פעולות מטפיזיות ( קריאה לשחרור מ"עריצות המתים" והבטחה לחיי נצח ) , המוצגות במניפסט כשאיפות פרגמטיות . המניפס...  To the book