רטוריקה של שלילה עצמית, התחזות ומשחק

103 "דברי אנשים החפצים דבר-מה" : מסורת עברית של כתיבת מניפסטים 57 ובמובן זה — פוסט-מודרניסטי או ׀ מניפסט, או במילים אחרות, כמניפסט סימולקרי, 58 אף מֵטָ-מודרניסטי . אופייניים לרטוריקה הזו סממני שלילה מסוגים שונים, מילוליים או חזותיים ( כגון איקסים ומחיקות ) , סתירות פנימיות והתבטאויות פרדוקסליות מכוּונות, ושימוש באירוניה, בנונסנס ובפסטיש . חלק מן המניפסטים נוקטים מעין טכניקה בארוקית : הם משתמשים בקונוונציות של הז'אנר באופן מודבק, מועצם ומופרז עד כדי מופרך . הם כמו מתחזים למניפסטים קונוונציונליים באופן טפילי, ויוצרים כך פער אירוני בין הרטוריקה השגורה לבין עמדת הניכור כלפיה, עד כדי פגימה בקונוונציות עצמן . מניפסטים אלה משקפים את התחושה ש"אין עוד ליצרני התרבות לאן לפנות אלא אל העבר : אל החיקוי של סגנונות מתים, אל דיבור מבעד לכל המסכות והקולות שנאגרו במוזיאון הדמיוני של 59 התרבות" . מקורותיה המובהקים של הרטוריקה הזו הם המניפסטים של דאדא, שהובילו את הז'אנר לנקודת קיצון של מודעות רפלקסיבית ושל פירוק עצמי כבר בעשור השני של המאה העשרים ( וכך בישרו על הרטוריקה הפוסט-מודרניסטית זמן רב לפני פריחתה...  To the book