|
|
מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 87׀ בשערו של גליון ראשון לבמה חדשה המתייסדת לעת כזאת . אולי משהו מאותו 'אסלדה בחילה' — אם נתפוס לשון אבותינו בתפילתם — שיש בעצרת חג, ואולי — אם נדבר 4 תחושת ההתרגשות בשפת הבמות — מאותו רטט של הצגת בכורה למחזה מיוחד [ . . . ] " . החגיגית המהולה ביראה ובאימה — תחושה המקושרת למסורת דתית-פולחנית, מצד אחד, ולמסורת דרמטית של ביצועי-בכורה, מצד אחר — חושפת את התפקיד הטקסי המכריע של המניפסט המייסד . המניפסט הוא טבילת-האש הראשונה של משתתפים חדשים בשדה, גזירת הסרט המטפורית ומעמד מתן השם, טקסט שהוא בה-בעת גם טקס חניכה המנחה במידה רבה את אופן ההתקבלות וההיטמעות ( או אי-ההיטמעות ) של הבמה החדשה . מניפסטים מייסדים יוצרים מעמד טעון המקשר אותם למסורת עברית בת כמאתיים שנה של הצהרות על הקמת במות תרבות חדשות, אשר רבות מהן התגלו בדיעבד כבמות קצרות-מועד וכושלות . מעמד הייסוד מעורר מכלול של ציפיות, וביניהן עומדת השאלה : איזה ביצוע של ז'אנר המניפסט המייסד יוצג הפעם ? האם מנסחי המניפסט יצהירו במפורש על עקרונות, כוונות ושאיפות ? האם הם יסבירו במה הם נבדלים מאחרי...
To the book |
|
|