] 185 [ אָנַנְקֶה — הערה על המ וזיקה של שמחת עניי ם הצורניים : הקיטוע מצטרף לאנאפורה "אַל [ . . . ] " וליסוד ההגברה המבהיל המתגלה בשורה השנייה : מ"אַל תִּלְבְּשִׁי אֶת שִׂמְלַת הֶחָג" עובר הדובר מיד לממדי הנצח ולביטולו של הצחוק כליל : "אַל תִּצְחֲקִי לְעוֹלָם" . הקיטוע אחרי המילה "לְעוֹלָם", כלומר אחרי צלילה ומשמעותה גם יחד, יוצר כאן הגברה פתאומית עזה ומפתיעה . 2 . שלוש השורות הנחרזות "וִילֻהָג [ . . . ] עָג [ . . . ] חָג" נוגעות באותו "מעגל" שהדובר המקנא משרטט סביב רעייתו : "מִסְּבִיבֵךְ [ . . . ] מַעְגַּל [ . . . ] קַוּוֹ" . בראשונה ביניהן רק נזרקת המילה "מִסְּבִיבֵךְ", בשנייה היא כבר נהיית ל"מַעְגַּל עוֹלָמִים" ובשלישית — המעגל נעשה מקום ממשי ( בתוך העלילה המטפורית של המקנא ) , מעופו סביב רעייתו "כְּמוֹעַיִט" . כלומר : מבנה החזרה מחולל בכל אפיזודה — הגברה של הנאמר בו . יותר מכך : רעיון המעגל העולה בו כמו פועל את פעולתו במבנה הדיבור : המעגל כבר מתחולל כביכול בתוך מבנה השורות ומוסיף את תנופתו לכוחן . 3 . החריזה, המכריזה על סיומי השורות, שהיא מוטעמת תמיד, "גברית", עשויה מילים כה דומות,...
To the book