|
|
] 123 [ אדם לאדם עמ' 87 ) , אלמנט מציף, ממריץ ומדרבן . הוא "עֵירֹם וְצָעִיר" ( "בֹּקֶר בָּהִיר", עמ' 138 ) , גמיש ושרירי כאתלט, "הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר עַל חֲזֵה יְאוֹרוֹת" ( עמ' 87 ) ; גוליית זוהר הקורא ומזמין ל"מִלְחֶמֶת-בֵּינַיִם" ( "הָאוֹר", עמ' 87 ) . הוא יכול להיות גם בריון לבקני מתהולל, "נָכְרִי" ו"בָּהִיר עַד אִוֶּלֶת", "אֵין אַחִים לְעֵינָיו וּצְחוֹקוֹ" ( "אֶל הַחֹרְשָׁה", עמ' 129 ) . מכל מקום, ברגע שבו השיר פונה מן האור אל האתגרים שהוא מעמיד ואל השאלות שהוא מעורר, ההיענות לו נעשית מעניין של רבים ( פלורליס ) לעניין של גוף ראשון יחיד . אופייני מבחינה זו הוא שיר "הָאוֹר" הפותח את הפרק השלישי ב כוכבים בחוץ ( עמ' 87 ) . הוא מתחיל בלשון רבים ( "אוֹר עִירֵנוּ, מַהוּעוֹשֶׂה [ — — ] בְּעָצְמֵנוּלְרֶגַע עֵינַיִם ? " ) ומסתיים לא רק בגוף ראשון יחיד, אלא גם בתחושה גופנית מוגבלת ומיוחדת לאדם היחיד, אשר בעת עצימת עיניו נותר האור "מֵעֵבֶר מִשָּׁם לַמָּסָךְהָאָדֹם / שֶׁל עַפְעַפַּי הַדְּבוּקִים", גיבור ששמטו מידו את חרבו, "אוֹר בְּלִי רוֹאֶה" וּבְלִי רוֹעֶה, פַּר אָבוּד "יְחִידִי וְגוֹעֶה" . כ...
To the book |
|
|