|
|
] 61 [ הפונדק והשירים הישנים השתלטה גם על נופו של הפרוור, עשתה בו את הגס, הנמוך, העממי לתמצית הקיום החיוני האותנטי . המשורר כותב לו אוֹדוֹת הומוריסטיות למחצה . לו, לפרוור, ולבת המוזג המכהנת בבית היין שלו, כותבים המשורר ורעיו "רָב מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת וַחֲרוּזִים רָעִים" ( "בַּת הַמּוֹזֵג", עמ' 142 ) . השירים גבוהים ונמוכים גם יחד ; נראים כאילו היה הפרוור ראוי לז'אנר ההרואי, המוקדש בדרך כלל "לְמֶלֶךְבַּמֶּרְכָּב, לִקְרָב, לְאֵל אַדִּיר" ( שם, עמ' 143 ) . עם זאת הם מכנים את בת המוזג "דּוֹדָתֵנוּ" ( ביטוי פמיליארי שיש בו יותר משמץ גסות, בייחוד כשזוכרים את מקורו היידי : פעטער, מימע ) ומסמנים את משיכתם אליה באמצעות מטפורה "נמוכה" במיוחד : "רַק לָךְעוֹנֶה הַלֵּב כְּעֵגֶל מִן הַדִּיר" ( שם ) . הן הפנייה העממית הן הדימוי הכפרי כביכול של העגל הגועה מן הדיר מדגימים את שפת הפרוור המערבת את הגבוה בנמוך והמעדיפה ישירוּת על עידון, לעומת שפת השירה הרשמית . ההומור והגסות המסוימת אינם צריכים להסתיר מעינינו, מכל מקום, את הגרעין הפולחני שבשירי הפרוור והפונדק . בת המוזג דומה לכוכב שבשמיים . גופה של הפונדקי...
To the book |
|
|