פרק ב: "לא אשכח זאת, רֵעִי, איך על גב נשאתני"

אל רמן לל שהצל וחשייו ו 43 [ . . . ] לִבּוֹ הֵיטֵב יוֹדֵעַ כִּי אֵין אִתּוֹ דְּמֻיּוֹת עַזּוֹת וְנִפְלָאוֹת מֵאֵלוּ שֶׁהוּשְׂמוּ שׁוֹלְפֶיהָ וְשׁוֹמְרֶיהָ 77 אלתרמן העריץ את נכונות ההקרבה העצמית מצד צעירים, שעל כתפיהם הוטלה המשימה ההיסטורית של הגנת האומה — אותם צעירים “נוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים" שהם “מַגַּשׁהַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו לָךְנִתְּנָה מְדִינַת-הַיְּהוּדִים" ; 78 הוא ייחד שירים בטור השביעי לגילויי ההקרבה של חיילי צה"ל במלחמת העצמאות, 79 ולאחר לאחר שהתמנה כרמטכ"ל ב- 1953 , וזאת בזכות בן-גוריון, שקירב אותו למשורר . בספרו האוטוביוגרפי אבני דרך , לעיל ה"ש 31 , בעמ' 564 - 565 , מפליג דיין בשבחיו של אלתרמן, וקורא לו "גְדול מחנכי דורנו" . הוא מציין כי היה "בן-בית" בשיריו ובתרגומיו של המשורר, והתייחס אליהם כאל ביטויים אישיים : "שרק הוא, נתן אלתרמן, ואנוכי חשים אותם למלוא עָמקם" . יצוין כי זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים יצאה אנתולוגיה של שירי אלתרמן — מגש הכסף — מבחר שירים ( משרד הביטחון — ההוצאה לאור, תשל"ד ) , והקדים לה דברים משה דיין, שר הביטחון, תחת הכותרת "הקול וההד" ( לה...  To the book