הערה בדבר השימוש בשם 'יהוה'

240 | בראש גלוי שאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו'ד ה'י [ י'ה'וה ] , ונקרא באל'ף דל'ת [ א'ד'וני ] ' ( שם ) . לימים נאסר גם על השימוש בשם 'אדונָי' שלא בתפילה, לימוד או קריאת התורה, ובמקום לומר 'אדוני' משבשים את המילה ואומרים 'אדושם', או 'השם' . גם 'אלוהים' נאסר בהגיה, ונוהגים לשבש את המילה ולומר 'אלוקים' . בכתב היה מקובל לכתוב במקום 'יהוה' — 'אותיות הוי"ה', או 'יְיָ', ולימים החמירו גם בכך, ונוהגים לכתוב 'ה'', ויש מהדרים שגם 'ה'' נראה להם בגדר של איסור, וכותבים 'ד'', ולאחרונה אף מצאנו שכותבים את 'השם המפורש' בשיבוש חדש — 'ידוד' או 'יקוק' . הופיעו גם שמות חדשים בהתיחסות לאל, 'הקדוש ברוך הוא', 'המקום', 'הגבורה' ועוד . כאילו שבדרך של שיבוש שמו של האל ושינויו בעל פה או בכתב יש כדי לעקוף את האיסור להזכיר את שמו לשווא . למעשה, מנקודת ראות אמוּנית יש עבירה על הדיבֶּר 'לא תישא את שם יהוה אלוהיך לשוא' בנוהג לומר 'ברוך השם', 'בעזרת השם', 'אם ירצה השם', שבעים ושבע פעמים בכל הזדמנות ועל כל דבר, טפל או חשוב, גם אם אין מזכירים בכך את 'השם המפורש', שכן הדגש בדיבר הוא ב'לשוא' . החילוניות היהודית והשפה הע...  To the book