196 | בראש גלוי החוצה . משתרע העולם לרום ולעומק . הכוכבים תועים … בלבו הרגש כמו נאלם פתאום הכל … בן-אדם נברא בצלם, והצלם הוא הדמות, ואינו דמות אלא בקירוב … מי אמר לתבל ותהי ? מי שם החלקים הטבעיים לאחד ? ואם האחד הוא באמת הכל ? [ . . . ] ולפתע עבר רעיון כברק ויאמר : מי יודע אם יש אלוהים אחד ? אם יש אלוהים ? אם יש מחויב המציאות ? . . הוא קפץ פסיעה לאחור, כאילו נשכו נחש, והרעיון אינו סר מנו, נורא מראהו ומשחית : אכן אין אלוהם עליון במרומים, אין מרומים, והכל הוא אויר מתנועע והולך ממזרח למערב וחוזר כל הימים . — המהות היא המהות בלי מניע, והשמים עומדים מחרישים ומשתאים לעזות בר אינש . האדמה לא פתחה את פיה ! — המחשבה האיומה לא עזבה אותו ולא היתה בת רגע כלל . הוא נלחם עמה, הוא דחפה מאתו ; את נפשו היה נותן לו היה יכול לעקור מקרבו שורש פורה לענה זה והוא אין איל [ כוח ] … הכל שומם וריק . אין מחויב המציאות אתו בחדר . הוא ביקש לקפוץ מעל המיטה ולצעוק ! 90 ודאי, אין רע בשינוי עמדות ודעות, מתוך שכנוע פנימי עמוק . אבל במעבר מחילוניות לדתיות, ויותר מזה, במעבר מדתיות לחילוניות יש יותר משינוי עמדה ושינוי דעו...
To the book