הדת — איפיונים ומקורות

32 | בראש גלוי ולא שמעתם בקולו' ( דברים ט, 23 ) . בני ישראל אמנם האמינו ביהוה, אבל לא האמינו לו שיקיים את הבטחתו לתת להם את הארץ, ולפיכך לא עשו את אשר ציווה עליהם לעשות . הנצרות והאסלאם מגדירות את עצמן כ'אמונה', ואת המחזיקים בהן כ'מאמינים', בניגוד לאלה שאינם מקבלים אותן, המכונים 'כופרים' . גם ליהדות יש 'עיקרי אמונה', אבל אלה המחזיקים ביהדות מכונים על פי רוב 'שומרי תורה ומצוות' ולא 'מאמינים', ללמדך שעיקרה של היהדות, כפי שנראה בהמשך, איננו באמונה אלא בהלכה . רבות דובר ונכתב על הניגוד שבין 'אמונה' ל'ידיעה', שאם קיימת ידיעה, מטבע הדברים שאין צורך באמונה . יתר על כן, אמונה במהותה הבסיסית היא אכן שכנוע עמוק, או אף ביטחון באמיתותם של דברים, אבל עצם מהותו של המושג כולל הסתייגות כלשהי, קטנה ככל שתהיה . רבים אמנם ניסו להוכיח למעלה מכל ספק את אמיתותם של עיקרי הדת ואת דבר קיומו של אלוהים בדרך לוגית, פילוסופית, או אף מדעית . ההוכחות הן נסיבתיות . בהכללה, הטענה הרווחת ביותר היתה שעל יסוד הניסיון, הידע המדעי, או על פי כללי ההיגיון, אי אפשר להניח שיופיו של העולם והסדר המופלא השולט בו הם מקריים, ומתחיי...  To the book